הנושא של הפליטים / מסתננים / מהגרי עבודה בישראל הוא נושא מורכב. בניגוד למה שמנסים "למכור" לנו בימין או בשמאל – אין צד אחד צודק.
בימין מנסים למכור לנו שקרים על האסון הממשמש ובא, אם נעז לתת לכל המסתננים מקלט ואשרות עבודה (שלא לדבר על תנאים סוציאליים). הם טוענים שזהו האסון הגדול ביותר שייפול על ישראל בשנים הקרובות. נציגי הימין יוצאים לסיורים מתוקשרים בדרום תל אביב, וצועקים סיסמאות נבובות על הצורך בגירוש מיידי, למרות שהם יודעים ש:
א. זה בלתי אפשרי.
ב. הם נמצאים בממשלה ולא עושים דבר כדי לפתור את הבעיה.
בשמאל, לעומתם, צועקים שכולם פה גזענים, שחייבים לתת לכל הפליטים אשרות עבודה ותנאים סוציאליים מלאים, שאנחנו חייבים להתייחס לכולם כאל בני אדם, ולקבל כל פליט שנכנס אי פעם לישראל.
אז מי צודק?
אני חייב להודות, שאני קרוב יותר לתפיסה של השמאל ומאשר לזו של הימין, אבל גם מזו יש לי הסתייגויות שונות.
==============================
עם זאת, כדי להסביר את המצב בצורה יותר ברורה, בואו נתחיל קצת בכמה עובדות ונעשה סדר בבלאגן:
1. עד סוף 2012, נכנסו לישראל למעלה מ-55,000 אלף בני אדם (בכוונה אני לא מכנה אותם עד כה פליטים או מסתננים – תכף תבינו למה) – גברים, נשים וילדים – מארצות שונות מאפריקה באופן לא חוקי. בכל שנה, נכנסו כ-10,000 איש. בסוף 2012, הושלמה הקמתה של גדר הביטחון על גבול מצרים. מאז – כשנה עברה – ונכנסו לישראל פחות מ-50 בני אדם. המסקנה: הסיסמא הזו שעליה חוזרים השרים בימין כמו מנטרה, כאילו יש סכנה איומה שיגיעו לכאן עוד אלפי פליטים/מסתננים, אם רק ניתן להם להישאר כאן – היא שטות מוחלטת.
2. הרוב המוחלט של מי שנכנסו לכאן מארצות אפריקה השונות – הם אריתראים וסודנים – שתי קבוצות שלא ניתן להחזיר לארצם מסיבות שונות, שכוללות חשש מהוצאה להורג, מלחמות אזרחים ועוד. ממשלת ישראל, טוענת כבר למעלה מ-3 שנים, שהנה – אוטוטו! ממש מחר! – אנחנו מצליחים למצוא מדינה כלשהי שתסכים לקלוט לתוכה את כל המסתננים – בין אם זו מדינה אפריקאית או מדינה אחרת. בפועל, כפי שכולנו כבר יודעים – זה עוד שקר במסכת השקרים של הממשלה. ביבי, שליחו חגי הדס, ליברמן ואחרים – ניסו כבר הכל. אז נכון – כאלף איש עזבו את ישראל בחזרה לאפריקה עד כה, אבל זו גם טיפה בים, ואלה שחזרו, כבר מבכים ומתחרטים על כך. למרות שהממשלה הבטיחה שהיא תעקוב ותבטיח את שלומם של החוזרים לארצותיהם – גם זה לא קרה בפועל. מה שנקרא, "שגר ושכח".
בנוסף, כמה מאות נשים אפריקאיות קיבלו אישור כניסה לשבדיה, והן עזבו את ישראל תמורת 3,500 דולר למדינה הקרה. פיתרון יפה – אבל בהחלט לא מלא. שבדיה לא תקבל לחיקה 53,000 פליטים. זה פשוט לא יקרה.
מה שכן, יש לומר לזכות האנשים בימין, שהם צודקים באופן חלקי לגבי העובדה, שישראל לא הייתה חייבת לקבל אותם בתור פליטים, שכן אמנת הפליטים של האו"ם, מחייבת את המדינה הראשונה אליה מגיעים הפליטים – לקלוט אותם לתוכה. והלכה למעשה – המדינה הזו הייתה מצרים. עם זאת, כשכל זה נאמר, האם צריך להזכיר לאנשי הימין שגם במצרים הם עברו התעללות, אונס וכו'? קשה לומר שהמצרים אירחו אותם בסבר פנים יפות… במקרים כאלה, למיטב הבנתי, מדינת ישראל צריכה לברור אם אכן מדובר בפליטים, ואם כן – לקלוט אותם על פי האמנה. וזה מביא אותנו לנקודה הבאה.
3. עם כניסתם של אותם בני אדם לישראל, הם נכלאו בכלא סהרונים בדרום. בכלא זה, הם היו אמורים לעבור מיון בסיסי, שיגדיר אם הם פליטים – ושחלה עליהם אמנת הפליטים של האו"ם (עליה חתומה גם ישראל, למי ששכח) – או מסתננים/מהגרי עבודה שפשוט רוצים לשפר את רמת החיים שלהם (ולכן ניתן לגרשם). בפועל, מתוך למעלה מ-55,000 איש ואישה, מוינו פחות מ-2,000, כאשר רק 200 מתוך הבקשות שלהם לקבל מקלט מדיני נדחו. השאר התקבלו. מאז ועד היום – כל שאר פליטים/מסתננים לא מוינו, ובקשותיהם לא נבדקו. לביבי וחבר מרעיו קל מאוד ונוח מאוד לומר שכולם "מהגרי עבודה" או "מסתננים לא חוקיים" (כי כך זו פוטר אותם מלבדוק מה קורה בפועל, וניתן להחיל חוק אחד על חלק מוגדר מאוד באוכלוסיה – ההגדרה הפורמלית לאפליה), אבל למעשה – הם לא יודעים את זה בוודאות. אלה סיסמאות, מילים שאין מאחוריהן כלום. ההרגשה שלי היא, שביבי וחבריו פשוט חוששים מהרגע שבו ייאלצו לאכול את הכובע ולקבל את הפליטים באופן רשמי. אז מה עושה ביבי? כרגיל – ביבי נוקט בגישה של "שב ואל תעשה" (הידועה גם כ-Laissez-faire). זו הגישה הרגילה והפחדנית שלו, הגישה שמובילה אותו כבר שנים (כמו עם החלטות ממשלה, הסכם עם הפלשתינים, יחסי החוץ של ישראל ומה לא) – גישה שתוביל את מדינת ישראל לאבדון.
4. לפני כשנה וחצי, חוקקה הכנסת את התיקון השלישי ל"חוק למניעת הסתננות". חוק זה, איפשר לכלוא כל אדם באשר הוא, רק בשל צבע עורו/מוצאו, למשך 3 שנים – ללא משפט וללא שביצע כל פשע. באוקטובר 2012 הוגשה עתירה בנושא לבג"צ, וב-16 בספטמבר 2013 קבע הרכב של 9 שופטים בראשות הנשיא אשר גרוניס פה אחד, שתיקון זה אינו חוקתי, ופסל אותו. במקומו הסעיף הבעייתי, נחקק במהירות שיא התיקון הרביעי של אותו חוק (הוא עבר בתחילת דצמבר 2013, פחות מ-3 חודשים אחרי פסילת בג"צ). במסגרת התיקון, יהיה ניתן להחזיק מסתננים במשמורת לשנה אחת (במקום שלוש – מה שעדיין לא פותר את העבודה שאוסרים כאן אנשים ללא עילה וללא משפט) במתקן שהייה (שבאופן תיאורטי בלבד, אמור להיות) פתוח בנגב ובו תנאי מחיה בסיסיים (כגון מזון, שירותי רווחה ובריאות), ויוטלו הגבלות על העסקת מסתננים. על פי הגדרה זו, מתקן פתוח, הוא כזה שניתן לצאת ולהיכנס אליו ללא כל הגבלה. בפועל, המתקן הזה, שכאמור – נמצא באמצע המדבר – אינו פתוח כלל וכלל. על הנמצאים בו לחתום 3 פעמים ביום כי הם נוכחים, והחל מ-22:00 ועד הבוקר – המתקן סגור לכניסות ויציאות. אמנם הובטח שיהיו אוטובוסים שיאפשרו לפליטים לצאת לבאר שבע במהלך היום, אך בפועל הבטחה זו לא קוימה. המתקן, שכרגע יכול לאכלס עד כ-1,100 אנשים, אמור לכלול בהמשך כ-3,500 אנשים, עד לגירושם. ושוב – אני מזכיר: נכון לרגע זה, על פי הערכות גסות, בישראל יש למעלה מ-53,000 איש ואישה שהגיעו מאפריקה. כלומר: בהערכה אופטימית לגמרי, רק כ-6.3% מכלל הפליטים/מסתננים ייאסרו. פיתרון? לא ממש. אבל זו כותרת בעיתון, וזה מה שחשוב לפוליטיקאים שלנו. בנוסף, יש לציין, שהקמת המתקן הזה עולה למדינת ישראל – כלומר לכולנו – מאות מיליוני שקלים. מלבד העובדה שהקמת ותחזוקת המתקן הם יקרים ביותר, אלה שנאלצים לחיות בו, מקבלים על חשבונינו 500 דולר מדי חודש – כדמי כיס. אם יסכימו לעבור לחיות במדינה אחרת – יקבלו עוד 3,500 דולר לאדם.
5. גדעון סער, שר הפנים, טוען שהמסתננים תופסים מקומות עבודה של ישראלים – ואין שקר גס מזה. נתחיל בזה, שרוב הפליטים לא עובדים, כי אין להם אפשרות כזו. מעסיקים רבים אינם מוכנים להסתכן בקנסות וסנקציות פליליות (בעקבות התיקון הרביעי הנ"ל), ולכן אינם מעסיקים את הפליטים ללא אשרת עבודה. אבל זה לא הכל. אלו שכן עובדים – עושים זאת בעבודות שישראלים לא מוכנים להתקרב אליהן. דוגמאות? יש רבות: מנקי רחובות, שוטפי כלים, עבודות בניין, סיעוד בקשישים במצב סיעודי מורכב (בבית החולים האחרון שבו סבתי הייתה מאושפזת, עבדו רק ערבים-ישראלים, רוסים ופליטים. הם עושים שם עבודת קודש בתנאים מחפירים. ה"ישראלים" שסער מזכיר? לא היה להם זכר). אז בבקשה אל תספרו לי על כך שישראלים נשארים ללא עבודה בגלל הפליטים. אין בזה שמץ של אמת. אם גדעון סער רוצה להביא לארץ עוד פועלים תאילנדים/רומנים/פיליפינים, ולספק עוד עבודה וכספים לחברי מרכז ליכוד, שיאמר זאת בבירור. ההסתתרות הזו מאחורי תירוץ הפליטים הכה עלוב מקומם.
6. יש מי שכל הזמן מדגיש את נושא הפשיעה בקרב המסתננים/פליטים – חשוב לי לעצור רגע ולכתוב על הנקודה הזו: ראשית, אין בזה אמת. רמת הפשיעה בקרב הפליטים/מסתננים נמוכה באופן משמעותי באופן יחסי לגודלם באוכלוסייה (ואת זה הציג מכון המחקר של הכנסת עצמה – זהירות PDF), וזאת על אף שלא נותנים להם תנאי מחייה מינימליים, כמו אשרות עבודה.
כלומר: גם לוקחים מהם את הזכות להתפרנס בכבוד, וגם מצפים שהם ישיגו "איכשהו" אוכל ומגורים. ה"איכשהו" הזה לא מעניין אף אחד בממשלה. כולם יודעים מה אומר ה"איכשהו" הזה – גניבות. אבל אין אחד שאומר את זה בקול רם, חד וברור. לאדם ללא אוכל, שמצרים את צעדיו ומאיימים כל הזמן לעצור אותו ואת משפחתו באמצע הרחוב, אין ברירה אלא לגנוב, כדי להאכיל את עצמו ואת משפחתו. וזה לא שאני מצדד באלימות או בגניבות – אבל המצב שבו העמידו את הפליטים הוא בלתי אפשרי בכל קנה מידה. שנית, אם נחזור לרגע לרמת הפשיעה, נראה שרמת האלימות והפשיעה בקרב ישראלים או אפילו מהגרי עבודה, שכן מקבלים אשרות עבודה חוקיות בישראל – גבוהה פי כמה. ההפגנות הלא-אלימות בימים האחרונים, מראים עד כמה העובדה הזו של אלימות מצידם של הפליטים היא שקר נלוז.
7. מה קורה בעולם? אחד הטיעונים שמהם יש לי הסתייגות דווקא מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, היא העובדה שאף אחד שם לא מדבר על מה שקורה בעולם, ומצד שני – בימין מנפנפים בכך בכל הזדמנות – כאילו ישראל היא או אי שחור של גזענות טהורה, או המדינה הכי מדהימה לפליטים עלי אדמות. אז מה קורה בפועל? נתחיל בזה, שמדינת ישראל, באופן יחסי נותנת יחס סביר-מינוס בהשוואה למדינות אחרות. לא משהו להתגאות בו, אבל בהחלט יכול להיות יותר טוב:
ארה"ב מגרשת מהגרים ממקסיקו – אבל המקסיקנים לא נחשבים לפליטים ממדינות שבהן חייהם בסכנה. זה לא אותו מצב כמו זה הפליטים מאפריקה.
איטליה משלמת למרוקו מדי שנה מיליוני יורו, בכיד שתפעיל כוח נגד מסתננים "בכל דרך אפשרית", מבלי לשאול שאלות. אלה שכן מצליחים להגיע לאיטליה, מועברים למתקני הסגר. עד כאן – החבר'ה מהימין צודקים (ואם לאיטלקים מותר – למה לנו אסור?). אלא שבאיטליה, נבדקת זכאותם לקבלת מקלט, ואם הם נמצאים זכאים – הם משוחררים מיידית, ועובדים במדינה ככל אזרח, על אף שהם אינם זכאים להטבות סוציאליות. היחס הזה דומה מאוד גם בגרמניה, בצרפת ובספרד.
בבריטניה מנסים למנוע כניסה של מסתננים ממדינות שונות באירופה (רומניה, בולגריה ואפילו מצרפת) – אבל אלה אינם פליטים, כי אם מהגרי עבודה אמיתיים. כך שההשוואה לא ממש במקום.
היחידים שאפשר לומר שנותנים יחס גרוע בהרבה לפליטים/מסתננים – הם האוסטרלים. אלה בודקים את זכאותם למקלט, אבל גם לאחר מכן, אם נמצאו זכאים, הם מגורשים לפפואה גיניאה החדשה, ולא מאושרת כניסתם לאוסטרליה.
האם ישראל טובה יותר? טובה פחות? תשפטו אתם. שוב – אני חושב שהמצב פה מורכב, וההשוואה למדינות אחרות היא בעייתית מהרבה בחינות.
8. בינתיים, מי שעובר על החוקים שהם עצמם יצרו – אלה חברי הכנסת והשרים, השולחים את השוטרים לבצע את עבודתם המלוכלכת. הם שולחים אנשים בעלי משכורת נמוכה, חסרי חינוך, בריונים וכמעט ללא תנאים סוציאליים, להשתלח באלימות כלפי אנשים מחוסרי זכויות אדם בסיסיות. והם עושים את זה עוד לפני שפליט כלשהו עבר על החוק. סתם, כי הוא שם, ויש לו צבע עור מתאים.
בעניין דומה, "שעשע" אותי לקרוא היום, שבעוד שבוע מתכוונים לעשות בכנסת "יום פתוח" ליהודים (ואני בכוונה לא כותב ישראלים) שרוצים לבוא ולשמוע את הח"כים – אבל אותם ח"כים לא מוכנים לתת לשום שיח מורכב על הפליטים לחצות את רף המשכן ה"מכובד" שלהם. חס וחלילה שאיזה ח"כ יראה פליט ויחשוב לרגע שמדובר בבן אדם… וזו ההגדרה האולטימטיבית מבחינתי לגזענות, רוע לב ואטימות. יו"ר הכנסת אדלשטיין יכול לספר לעצמו שהוא יו"ר של כולם עד מחר – בפועל הוא היו"ר של מירי גרב והפרובוקציות שלה (ולא – זו לא טעות כתיב. האישה הזו מזכירה לי סירחון של גרב).
9. השיח בימין גורס, שזכויות של קבוצה אחת – חייבות לבוא על חשבון הזכויות של קבוצה אחרת (גם הח"כים והשרים אומרים זאת במילים אילו או אחרות, וגם הפובליציסט יועז הנדל (זהירות – פייסבוק), שהיה דוברו של נתניהו לתקופה קצרה, כותב על כך בטור השבועי שלו ב"ידיעות אחרונות" באופן חד-משמעי). מישהו שם מדבר כל הזמן על "משחק-סכום-אפס", ולא ברור לי למה, מלבד הרצון לדבר פופוליסטית. הסיסמא הזו, חוזרת על המנטרה "עניי עירך קודמים". ציטוט יפה – אבל חסר חשיבות, כאשר המדינה לא עושה דבר למען ענייה, ולא עשתה דבר גם לפני שהפליטים הגיעו לכאן (ואם ביבי יישאר בשלטון – אתם יכולים להיות בטוחים שגם לא יעשו הרבה אחרי שהפליטים כבר לא יהיו כאן). כמו כן, ברור גם שהפתרון של מאסר של חלקיק מהפליטים הוא בהחלט לא פתרון עבור עניי הארץ. זו בדיחה עצובה מאוד.
בנוסף, טענה כזו, שזכויות של קבוצה אחת באות על חשבון קבוצה אחרת – היא למעשה הודאה ישירה לכך שאין מה לעשות לגבי הפערים הכלכליים בחברה, שכן סיוע לעניים – אומר בהכרח פגיעה בעשירים ולהיפך. ואני רוצה לראות את ביבי מודה בזה בפה מלא בפני בוחריו – שרובם מגיעים מהשכבות החלשות בחברה.
==============================
אז אחרי כל מה שנכתב לעיל – מהו הפתרון לבעיה הזו של הפליטים/מסתננים? הרי להתלונן זה הכי קל – וכדאי לכל הפחות לתת פיתרון אופרטיבי, לא?
האם אנחנו צריכים לתת לכל המסתננים/פליטים הטבות סוציאליות מלאות? לעניות דעתי, התשובה היא חד משמעית לא. אז מה כן?
כפי שכבר טען בעבר המפכ"ל יוחנן דנינו, אנחנו חייבים לאפשר להם לפחות לעבוד. זה המינימום הנדרש.
ומדוע זה כל כך חשוב? יש לזה הרבה מאוד סיבות ונימוקים, והנה החשובים שבהם:
1. רמת הפשיעה תרד. אדם שיש לו משכורת – ובשבילם משכורת מינימום בישראל זה הון עתק – לא צריך לגנוב למחייתו. מדי בוקר בחמש בערך, כשעוד חשוך בחוץ, אני הולך לטיול הבוקר עם הכלב שלי. מדי בוקר אני רואה את פועלי הניקיון האפריקאים שמתחילים את עבודתם, ומסתובבים באפוד זוהר ברחובות השכונה שלנו. ואיכשהו – אני לא חושש מהם או מאלימות מצידם. והסיבה היא פשוטה: יש להם עבודה. ואם תשאלו אותי היום, אם יש לי בעיה שפועלים מאפריקה יעברו לגור בשכונה שלי – אומר לכם חד משמעית: אין לי שום בעיה עם זה – כל עוד הם יוכלו לעבוד.
2. הכי חשוב לטעמי – הפליטים יוכלו להתפזר ברחבי ישראל, ולא להוות עול על תושבי דרום תל אביב, שאני באמת מבין את מצוקתם. אין שום סיבה ששתי שכונות עניות בדרום תל אביב ישכנו את כל עשרות אלפי הפליטים המסכנים. אין בזה צדק חברתי, אין בזה היגיון – וזה פוגע בכולם, בישראלים כמו בפליטים.
3. כיום, בתי החולים שחייבים לתת לפליטים טיפולי חירום בחינם – מפסידים מיליוני שקלים בשנה, בגלל שלפליטים אין ביטוח רפואי, והם אינם משלמים לביטוח לאומי. בתי החולים, הלכה למעשה, מסבסדים את הטיפול בפליטים. ושוב – הכל חוזר אלינו, האזרחים. הסבר מפורט יותר? לפליטים אין כיסוי רפואי, ומי שמשלם את המחיר זה, שוב – כולנו. תנו להם לעבוד – והם לפחות יוכלו לרכוש ביטוח רפואי, ולא להיות עול על משלמי המיסים בנושא זה.
4. הגיע הזמן שנתייחס אליהם כאל בני אדם. אמת פשוטה: בין אם הם פליטים או מסתננים (ואת הדבר הזה צריך לבדוק לעומק לפני כל ההצהרות הסתומות של ביבי וחבריו) – הם קודם כל בני אדם. להזכירכם: גם ההורים שלנו היו פליטים. הם הגיעו מאירופה ומארצות ערב. סבא שלי היה פליט מפולין, והסתנן לישראל בשנת 1936. הוא גם סייע ליהודים אחרים להסתנן לישראל בשנים שלאחר מכן. ולמי ששכח – גם אז זה לא היה חוקי (הבריטים לא בדיוק שמחו לקבל את פנינו כאן). ועכשיו אתם יכולים להוסיף לזה את השטות המוחלטת של הפרקליטות מלפני שבועיים, שבה היא בחרה לכתוב – במסמך תביעה רשמי בשם מדינת ישראל – את מספריהם הסידוריים של הפליטים ולא את שמותיהם – סמל נורא ואיום לכל יהודי. בשורה התחתונה, ההפרדה הזו בין מי שיהודי לבין מי שלא היא לכל הפחות מכעיסה ומקוממת.
5. הפליטים, כאמור – לא תופסים מקומות עבודה של ישראלים. הם פשוט לא. ההיפך הוא הנכון – הם יכולים לסייע להרבה מאוד בעלי עסקים בישראל, שלא יהיו תלויים בשיטת הדלת המסתובבת של מהגרי עבודה, ששרי הפנים לדורותיהם אחראים לה. זו שיטה שבה מנצלים עובדים זרים, ונותנים למנהלי עבודה להתעמר בעובדים ע"י לקיחת הדרכון שלהם, דרישה לתשלום "קנס" או "דמי תיווך" (תקראו לזה באיזה ביטוי מכובס שתרצו – זה פשוט שוחד). במקום להביא לפה רומנים ומולדובים, שמתעללים בקשישים, אפשר להיעזר בסודנים ובאריתראים. מניסיון – הם עושים עבודה נפלאה (כאמור – ראיתי איך הם מטפלים בקשישים עם המקרים הסיעודיים הקשים ביותר. וראיתי גם איך 5 מטפלות ממולדובה ורומניה התעללו בסבתא שלי במשך שנים).
6. לא נצטרך לממן מכיסינו "דמי כיס" בגובה של מאות דולרים לכל פליט, רק כדי שלא יעבוד. וגם לא נצטרך לשלם להם 3,500 דולר בשביל שיעזבו אותנו בשקט.
7. לא נצטרך לממן מכיסינו מתקני "שהייה" – מילה מכובסת לבתי כלא לא אפקטיביים.
8. המשטרה תוכל להפנות משאבים של כוח אדם לצורך עבודת שיטור אמיתית, ולא לצורך מעצר של אנשים מסכנים חסרי עתיד, שמפחדים מהצל של עצמם.
9. הגדר לא תאפשר כניסה של מסתננים/פליטים נוספים. הסיפור הזה נעצר, וכולם יודעים את זה. גם הפליטים עצמם. הסיפור של 10,000 פליטים בשנה לא יחזור על עצמו. אפילו לא קרוב לזה.
==============================
המסקנה היא ברורה:
נכון לעכשיו, הפליטים/מסתננים נמצאים כאן כדי להישאר. הפתרונות החלקיים שמציעים בממשלה מתעלמים מהמציאות – בין אם מדובר בעצימת עיניים מכוונת, או בין אם מדובר בטיפשות. בשורה התחתונה, קשה לומר שלמדינת ישראל יש מדיניות סדורה וברורה לגבי הפליטים שהגיעו לישראל.
אי לכך ובהתאם לזאת, חייבים להתבצע מס' צעדים באופן מיידי:
1. לתת לכולם אשרות עבודה זמניות (ואני לא מדבר על כאלה שהם יצטרכו לחדש מדי חודש, אלא על אשרות לשנה-שנתיים לפחות), שתהיינה כפופות לחוק הפליטים – כלומר אם יימצא שמסתנן כלשהו אינו מוגדר כפליט, ניתן יהיה לגרשו מיידית. .
2. להתחיל לבדוק בצורה מסודרת, פרטנית ואמיתית את זכאותם של הפליטים למקלט – מבלי להצהיר בטיפשות ובעיוורון שכולם מהגרי עבודה/מסתננים.
3. לבחון את המדיניות של פועלים זרים בישראל, והיכולת להפסיק לעבוד עם עסקנים, שעושקים את העובדים שמגיעים לפה ממזרח אסיה ומזרח אירופה.
3. לבנות מדיניות סדורה וברורה של טיפול בכל הפליטים – מדיניות שבפועל אינה קיימת כיום.
פוסטים קשורים:
